מפנה בבעיית הסובייקט: קאנט, היגל ושופנהאואר

קאנט המהפכה הקופרניקאית של קאנט , בחלקה תשובה לאתגר ספקנותו של יום כדבריו שלו עצמו , מסמנת מפנה מכריע גם בבעיית הסובייקט . כבשאר נושאי המטפיזיקה יוצק קאנט את המסגרת והלכסיקון הבסיסי בה נידון העניין המבוקש . אלה הם פני הדברים גם כאן : הדיון בבעיית הסובייקט עומד כולו בעקבות השינוי המכריע בראייתו בעקבות קאנט . זהו כמובן דיון ביקורתי , ובחלק מן הנושאים עמדתי תהיה הפוכה לשלו . במיוחד לכל הנוגע לחזרתו אל התמונה של הקוגיטו הקרטזיאני , כפי שכבר נרמז לעיל , אם כי עם המשך שונה לחלוטין גם מן השתלשלות הטיעונים של דקרט . אך לפחות ככל שאמורים הדברים בתחום הדיון , אף בדרך הביקורת והניגוד , דומני שבפרפראזה על דבריו המפורסמים של וייטהד ( Whitehead ) בנוגע לאפלטון , ניתן לראות במאתיים השנים האחרונות בפילוסופיה הערת שוליים לקאנט , כמובן בתנאי שאנו שומרים על רוח האנדרסטייטמנט המקורית , ולפיה ההערה רחבה בהרבה מן המוער , ואילו השוליים אינם שוליים כלל ועיקר . ראשית איננו רואים עוד את היחס סובייקט - אובייקט כיחס של ייצוג . לפי קאנט דפוסי החשיבה של הסובייקט המכיר הם מקורות האופי האובייקטיבי וההכרחי של הכרת המו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד