טענה אחרת שיעבץ מתאמץ להפריך היא כי היהדות צרה לשמחה , ליופי ולגבורה הגופנית . הדרישה ליצירה אמנותית עברית לסוגיה השונים : פלסטית , ספרותית ובימתית , ולפיתוח הגוף העברי נלוותה לתנועה הציונית מראשיתה . רבים ראו בכך תנאי הכרחי לחזרה לחיים נורמליים של עם על אדמתו . עוד בשנת 1895 התעורר פולמוס בין היישוב הישן והיישוב החדש על אודות הצגת תאטרון שהועלתה במושבה רחובות . אליעזר בן יהודה ויוסף קלויזנר הביעו את תמיכתם בתאטרון עברי על דפי ׳הצבי׳ , מנימוקים של חיוניות ׳ששון החיים׳ או ׳משוש החיים׳ לצמיחתו של היישוב . ב׳חבצלת׳ , לעומת זאת , התפרסמו מאמרים השוללים את הערך הזה ומציעים שכל מי שמבקש שמחת חיים מעין זו יקום וילך לו לפריז . בשנת 1906 הוקם בירושלים בית המדרש למלאכות אמנות ׳בצלאל׳ , 85 שם , עמ׳ . 329 86 שורש , הפנייה לעבר , עמ׳ ; 118 – 94 גרץ , היסטוריה , . VI 87 על הכנסת הדיון על האמנות הפלסטית לתרבות העברית המתחדשת ראו הולצמן , מלאכת מחשבת ; ברעם אשל , הדיבר השני . 88 ירדני , העיתונות העברית , עמ׳ . 266 – 264 מתוך התפיסה של חשיבות היצירה האסתטית הלאומית בתהליך התחייה . האמנות נתפסה כביטוי ל...
אל הספר