במאספים אלה פרסם יעבץ את סיפוריו הארץ ישראליים הראשונים , שבזכותם נחשב לסופר הבולט של תקופת העלייה הראשונה . בסיפורים הללו תיאר יעבץ את נופי הארץ הטבעיים והאנושיים . הקונפליקטים המלווים את סיפוריו אינם דומים לקונפליקטים האוניברסליים המאפיינים את הרומן האירופי של המאה התשע עשרה , כגון רווח הבא בחטא מול דלות והתנהגות מוסרית ותשוקה מול נאמנות . הם סובבים בעיקר סביב הציר של מימוש האהבה לארץ ישראל אל מול המשך חיי הגלות והשפעותיו : עבודת האדמה אל מול המסחר , טבעיות מול מלאכותיות וכיוצא באלה . מלבד זה , הזמן שבו מתרחשים מרבית סיפוריו הוא זמן מיוחד הקשור לחגי ישראל ומועדיו : פסח , שבועות , סוכות , ט״ו באב , ט״ו בשבט ופורים , מה שמעצים , לדברי יפה ברלוביץ , את קדושתה של המציאות הארץ ישראלית . בארץ ישראל , שלא כבגלות , האווירה החגיגית מחלחלת אל ימי החולין , וכך ניתן לקדש אותה כ׳יום יום חג׳ . בסיפורים הללו הטמיע יעבץ את הערכים שבהם דגל . כך , למשל , בסיפור ׳הדיר והתיר׳ , הוא מעלה על נס את האחדות שלה הוא מייחל בין אנשי היישוב הישן לבין המתיישבים החדשים , ובתוך כך הוא מנסה להדגיש את הצד השווה שביני...
אל הספר