לפי קויפמן , יכולתה של הדת לקיים את העם היהודי גם בגלות ממושכת היא " מפני טבעה זה של הדת , שהיא נחשבת לפרי התגלות אלהית " וש "ערכיה נחשבים ערכי קודש הקדושים בכוח מגעם המסתורי עם האלוהות " . הדת היא לפי האידיאה יצירת אלוהים ולא יצירת אנוש , ולפיכך אין היא נותנת לאדם רשות לשנות בה מדעת ומרצון ] ... [ דומה היא בבחינה זו למוסר ולמשפט . אלא שחמורה מדתה ממדת המוסר והמשפט , שאין המאמין חושב את עצמו רשאי לחלוק עליה ולשנות בה שינויים לפי רוחו ] 324 . ] ... כמו אחד העם וביאליק , גם קויפמן השקיף על תחום הדת כהיבט של התרבות ולא כביטוי של אמת מטפיזית . 325 אך יותר משני האחרונים הוא ראה את תפקיד הדת בכינון הקיום היהודי האתני - לאומי במונחים של תפקוד חברתי : " חפצה ] של האומה [ להמשיך את חייה ביסודות - חיים אלה ] הלאומיים [ הוא שהניע אותה ליחד לה מדור לעצמה ולהמשיך בנכר את חייה המיוחדים " . 326 אולם לשיטתו , אין להסביר את יכולת העם היהודי לקיים את עצמו בגולה גם מבחינה חברתית , לנוכח כוח המשיכה המבולל של הסביבה הלא יהודית , אלא משום תחושת המחויבות לאידיאה הדתית של המונותאיזם היהודי , הנחשבת לעקרון - ר...
אל הספר