נסיך הררי אפגאן דבר לא לקחת אתך , אבי יפי - קומתך לי לזכר קולך חרישי עתים מתנגן ופתע נשבר עד לבכי . נדיב גומל חסדים , לבניך הקשחת פנים נסיך הררי אפגאן כל - כך דובר בקול נגיד בקשותיו פוקד , בחדרים ריקים נותר עדין הד אני , אמך הייתי , לי לא היית אב , ימים רבים חרישית וממתינה צל חיוך ויד חובקת הרי היו משאת . לא נמוג הקסם של אציל כזה ישרה דרכו רבו נדבותיו ולנו נותרו הספור והאגדה . כי מעפר באת ואליו תשוב ומה שביניהם לנו מורשת . קבר אבי את קבר אבי אין פוקד לצדו גם אמי , רק אתו . כמו אז כמו תמיד יחד . דוממים לבדם . על צוק נשא מול הרוח נוף - קדומים להם אורח . עתה שם ה " ארמון" לעת ערב כמו אז , כמו תמיד הם יחד . לבדם , דוממים . אחרי כל חג באים ימים של חול חג לא היה וכבר באו ימי החול . אויר הצטלל אחרי הגשם רוה הדשא בגני . תחת ענני כבשה טס לו דמיוני אל מרחבי ילדות – הבית ברחוב היש " ר מקנדיאה . מי היה היש " ר הנכבד והיכן עתה קנדיאה שלנו ? מרפסת ארכה צופה מגדל ורד , המנזר של טביתא אפק ימינו אז . אבי , אמי - כלו צעדיהם בית הומה נדם . וטעם של קפה ערבית שניחוחו אבד , מכמיר לב עולה כקטרת כאומר : הכל נ...
אל הספר