המודל המוצע בספר זה מאפשר לנתח את היחסים בין ארגוני המודיעין לתקשורת על ציר זמן היסטורי . המודל תאורטי , אך בו בזמן מציע ממד יישומי ולפיו יכולים ארגוני ביון לאתר את נקודות החולשה ביחסיהם עם התקשורת ולחפש דרכים לחזקן באמצעות תהליך של למידה ממשברי העבר . באופן עקרוני , במדינה דמוקרטית יש מקום חשוב לתקשורת פתוחה ולזכות הציבור לדעת גם בסוגיות ביטחוניות . הסוגיה הערכית של מחויבות ארגוני המודיעין לחברה הדמוקרטית היא מהותית וחשובה , אך היא אינה ניצבת בליבת הדיון בספר זה . בספר זה הושם הדגש בהיבט המעשי , הפרגמטי , של היחסים האמורים מנקודת המבט של ארגוני המודיעין . הימים שבהם היה ראש מוסד יכול להתמודד עם עיתון סורר כמו העולם הזה באמצעות גיוס כספים והקמת עיתון מתחרה כדי לשבור אותו מבחינה כלכלית חלפו עברו מן העולם . חלפו להם גם הימים שבהם הייתה לארגונים הללו שליטה מלאה על המידע המתפרסם על אודותם , וזאת בשל מכלול שינויים חברתיים , משפטיים , תקשורתיים ותרבותיים , שבכמה מהם דנו בספר זה . ייתכן כי המצב הרצוי ביותר מבחינת הארגונים הללו הוא פעילות הנעשית בעלטה מוחלטת , בהנחה שיפקחו עליהם גופים מבקרים ח...
אל הספר