אם נבחן את היחסים בין קהילות המודיעין לתקשורת גם במדינות אחרות נוכל להיטיב להבין את הסוגיה הנידונה בספר זה . לשם כך הכרחי להבחין הבחנה ברורה וחדה בין מדינות דמוקרטיות למדינות שאינן כאלה ( הראל . ) 1989 סל הערכים שבו עסקנו קודם אינו תקף במדינות א - דמוקרטיות . במשטרים אלה זכותו של הציבור לדעת אינה ערך יסוד , והארגון החשאי אינו יכול לעשות תמרונים עצמאיים כלשהם , שכן הן הציבור והן הארגון כפופים כפיפות מוחלטת ואבסולוטית לראשי המשטר . לכן אין מקום להשוות מדינות דמוקרטיות למדינות אלו או להקיש ממשטרן משהו על המשטר הדמוקרטי . השוואה למדינות מערביות , לעומת זאת , יכולה להרחיב את מבטנו על הנושא ולאפשר לנו לזהות דפוסים בהתפתחות היחסים בין ארגוני מודיעין הפועלים במדינות דמוקרטיות ובין התקשורת על ציר הזמן . ברור כי היחסים הללו שונים בין מדינה למדינה . שוני זה נובע מגאופוליטיקה שונה וממסורות משפטיות , תרבותיות וחברתיות שונות . יש הטוענים כי אסטרטגיית התקשורת שארגוני המודיעין בוחרים נקבעת על פי כמה משתנים : רמת האיום בחברה , מצבם החוקי והפוליטי של הארגונים , רמת הלגיטימציה הציבורית ורמת מעורבותם של ה...
אל הספר