בראשית הדרך שקלתי לשלב מחקר איכותני וכמותי . תזות קודמות שעסקו במוסד ובתקשורת ( כגון אלוש - לברון ; 2000 סולץ - לנדאו 1999 ( הדגישו דווקא את הניתוח הכמותי של הסיקור התקשורתי והעלו כמה תובנות מעניינות מאוד , אשר עולות בקנה אחד עם ממצאי ספר זה . אולם מטרת הספר היא לעסוק במהות היחסים בין הארגונים לתקשורת הישראלית . מצאתי ששאלת הכמות נוגעת לעניין הרבה פחות משאלת ה " איך " , ולכן החלטתי להתרכז בשיטת מחקר איכותנית רחבה לשם השגת תוצאות ממוקדות יותר . היחסים בין קהילת המודיעין הישראלית לתקשורת טרם נבחנו , כאמור , באספקלריה מחקרית על ציר זמן היסטורי . למעשה , ישנם חומרי מחקר רבים בנושא , אלא שהם פזורים כאבני פסיפס בין ספרים רבים העוסקים במודיעין , עיתונים שונים וזיכרונותיהם של האישים המעורבים בכך . טרם נעשתה מלאכת איסוף וחיבור של כל אותן אבני פסיפס שתאפשר לנו לקבל תמונה חלקית לפחות של מערכת היחסים הייחודית בין שירותי המודיעין לאמצעי התקשורת . ספר זה מבוסס על חומרים שלוקטו ונותחו בכמה שיטות מחקר : ניתוח השוואתי של מקרי בוחן ( ); case studies ניתוח תוכן איכותני של חומרים עיתונאיים ( 5 , 000 פריטי...
אל הספר