ורוצלב , אמצע דצמבר 1917 ... היום מלאה שנה למאסרו של קרל בלוקאו . בחודש זה חשבתי על כך לעתים קרובות . והרי בדיוק לפני שנה היית אצלי בורונקה , והפתעת אותי בשי – אשוח של חג המולד ... השנה הזמנתי כאן עץ כזה , אך הביאו לי אשוח עלוב ודל וחסר ענפים – אין לדמותו לזה של אשתקד . לא אדע כיצד אשים עליו את שמונת הנרות שקניתי . זהו לי חג המולד השלישי בבית הכלא . אך אל נא בטרגדיות ! הייתי שקטה ושמחה , כתמיד . אמש שכבתי ערה שעה ארוכה – עתה איני יכולה להירדם לפני השעה הראשונה , אך לעלות על המיטה חייבת אני כבר בשעה העשירית – אזי חלמתי חלומות שונים באפלה . אמש שכבתי אפוא : מה מוזר הדבר כי הנני שרויה תמיד כבתוך שיכרון של שמחה – ללא שום סיבה מיוחדת לכך . הנה , למשל , שוכבת אני כאן . בתוך סביבותיי , בבית , שפוכה , כתמיד , דממה של בית עלמין , והנני בעיניי כשוכבת בקבר : בעד החלון מצטיירת על גבי התקרה בבואת הפנס , הדולק כל הלילה מול בית הסוהר . פעם בפעם שומעת אני טרטור עמום ומרוחק מאוד של רכבת עוברת , או סמוך - סמוך אל החלונות – כעכוע של הזקיף , הצועד לאטו כמה צעדים במגפיו הכבדים , כדי להניע את רגליו ששותקו ....
אל הספר