השומר הצעיר , שנה עשירית , מס ' , 34 כ " ז באב תש " א , , 20 . 8 . 1941 עמ ' . 8 חתומה : עדה גרנט חרונם המר והכבד של הימים הללו , הפחדים של אלה הלילות המושיבים אותך לפתע פתאום , תוך כדי חלום כמעט , על מיטתך , ולוחשים על אוזנך הנפעמת : משהו איום אירע ! - הם אשר חייבו אותנו עתה בכתיבה שאינה מרובה , באמירתם של דברים , שמסיבה זו או אחרת ( ואפילו מסיבת השתתפותנו הקבועה בעיתון ספרותי ) מוכרחים אנו לאומרם עתה , בהיותנו צמודים לנושא . אך לפרקים , לפרקים לא קרובים ביותר , יש לפתע הרצון לשיחה חופשית , להחלפת דברים עם הקורא ללא עול יתר - לדבר כפי שהיינו מדברים לפנים . הנוכל עוד ? בלי נושא , בלי מסגרת , בלי ידיעה מכבידה שמיותר הדבר , מיותר לחלוטין . בימי נעורינו היינו כותבים כך מכתבים ארוכים - הרהורים , השתפכות נפש , ואולי גם לגלוג מעט . ידעתי , היינו מתביישים עתה מאוד לקרוא את מכתבינו אלה . זמן לא מועט עבר מאז . ולא בכדי עבר . הנה זה כשנתיים שאנו חוששים יומיום להפסיד את דמותנו האנושית . אבל אנחנו חיים . וכל הדברים הקטנים והגדולים חיים אתנו . לפעמים , אולי , יתר על המידה . ואלה אשר אהבו את הים הבה...
אל הספר