השומר הצעיר , שנה עשירית , מס ' , 2 - 1 ט ' בטבת תש " א , , 8 . 1 . 1941 עמ ' . 9 חתומה : עדה גרנט עוד בימי ילדותנו ידענו היטב : זרועותיה של נטשה דקות , כתפיה של אלן בזוכוב 746 לבנות כשיש , תיגע בהן והנה קרות הן , לאנה קארנינה שיער כהה , עמוק ורך , ועיניה הפוזלות במקצת של קטיושה מאסלובה 747 אותן היינו מכירים עוד מרחוק , בקרן הרחוב . כאן לא היה ויכוח . ודאי הריחונו גם את ריח הסבון שבו שפשפה נטשה את צווארה " ואחורי אוזניה״ בלכתה לנשפה הראשון . הם היו אתנו , כל כך קרובים , עד שלפרקים חדלנו לנהוג בהם בדרך ארץ , הם היו מעורבים יותר מדי בחיינו לפני ולפנים . היינו עוברים מהם לתוך המציאות היומיומית שלנו , כאדם העובר מחלומו אל חיי היקיצה שלו : הרי גם החלום וכל אשר התרחש בתוכו היה ה״אני״ שלי , צד מסוים של חיי , בעל מציאות מיוחדת למעני , ולפרקים , אפשר אפילו לפקפק - איזו מציאות עדיפה ? אבל יום אחד קראנו , ומצאנו את אנה קארנינה בלילה על משכבה אחרי מירוץ הסוסים , ושמחתה הייתה כה גדולה , עד שראתה בעצמה איך מבריקים אישוני עיניה בחושך . ראתה בלי ראי . אזי נבהלנו מאוד . לפנינו נפערה התהום והזקן מיאסנאי...
אל הספר