במעלה , 636 מס ' , ( 204 ) 15 ג ' באלול תרצ " ט , , 17 . 8 . 1939 עמ ' 1 האין הדבר מוזר ביותר ? את קול הקינה ״איכה ישבה בדד ... ״ שמעתי השנה בליל תשעה באב , ונדמה היה לי , כי מעבר לים , ממדינת רומי הגיעה אלי . בקמרוניה הגבוהים של הכנסייה הסיקסטינית אשר במדינת הוותיקן יושב הוא - ירמיהו האבל . זהו פראסקו מעשי ידיו של מיכלאנג ' לו . כפלגיו של הזמן חוצים הסדקים השחורים את התקרה של הקפלה הסיקסטינית ואת קירותיה , זהו חוסר הנצחיות שבחומר , לעומת נצחיותה של רוח היצירה . רשת דקה של סדקים , המבדילה בין תקופה לתקופה . אולם פה , סביב דמותו של הנביא המתאבל , היא לנו כזכר לחורבן . ירמיהו איננו הדמות היפה ביותר בדמויות הנעלות של הפרסקות הסיקסטיניות . עינינו תרות בכתלים , בתקרה : הנה יחזקאל - כולו אש ולהבה . הנה אדם הראשון , וגופו איתן ובראשיתי כמו האדמה , הנה ״ויבדל ה׳ בין מים למים״ , והנה זמן אחר ודמות אחרת : נערים - עובדים נושאים פירות כבדים בידיהם , ודומה , כי מחזיקים הם את כל התקרה המרעיפה עלינו את גדולתה של בריאת העולם ... מיכלאנג׳לו ידע למזג את האלוהי ואת האנושי עד שלא מצאנו עוד את הגבול , עד א...
אל הספר