פּ תח , גיליון ב ( ט ) , , 1 . 11 . 1932 עמ ' . 2 חתומה : עדה גרנט הסופר היהודי - גרמני מקס ברוד כתב פעם באומרו על הספרות העברית ( בספרו ( Im Kampf um das Judentum שלכל עם יש שמים ספרותיים שלו , ובשמים שמש , ירח וכוכבים . יש עמים שהשמים שלהם נמוכים קצת , והירח והשמש לא גדולים ולא מזהירים ביותר , אך העם מאמין ורוצה להאמין כי יש לו בכל זאת שמש וירח וכוכבים כמו לכל עם אחר . את המאורות שעל שמי הספרות העברית חושב ברוד לשייכים במובן ידוע לקטגוריה האחרונה . לא חשוב לנו שמקס ברוד הנהו לא שמש ולא ירח , אף לא כוכב מזהיר בספרות הגרמנית . ברוד [ הוא ] בן אדם שעיניו התרגלו לראות את השמים , וזה מספיק . רק אחת לא אמר ברוד בפירוש , אף על פי שידע , כנראה , גם זאת : כל מה שיותר נמוכה ופחות מוארת השמש יראים בני האדם יותר להסתכל בכתמים שעל פניה , שמא יראו פתאום שמרובה צלתה על חמתה . ברוסיה כתב פיסרב כמה וכמה דברים חריפים נגד פושקין . הסופרת הסובייטית סייפולינה כתבה לאו דווקא בכבוד ובאהבה על דוסטויבסקי . זינאידה גיפיוס גידפה מאוד את צ ' כוב , ויוליוס אייכנולד עד יום מותו לא סלח לטורגנייב על שהשאיר את מרינה ...
אל הספר