חרוזים (מאת אלישבע)

נתיבות , שנה ג , גיליון , ( 33 - 32 ) 7 - 6 י " ד בניסן [ ערב פסח ] תרפ " ח , , 4 . 4 . 1928 עמ ' 9 איך נאמר בכוס קטנה ? - " לכל ימי החג יש קץ - הוא ממשמש ובא " . האומנם בא ? האומנם אותו הרוח הטוב , קל הכנפיים , רוח - אח , שהיה בא למען לחבק ולנחם , " צוחק ולועג " עתה ? ולבו אשר חלם , "הזדקן והשתגע " ? כן , כך אומרים ה " חרוזים " . כך מעיד צלצולם הנוגה , כי סופדים הם על החג , שגם הוא לא היה אלא חלום . חרוזים זהו המשך של כוס קטנה , אותו הפזמון הידוע והחביב . אותה התוגה , הפשטות והחמימות , אותו הריתמוס הקל , המלבב . ורק הטון מיואש יותר , כי הרבה חלומות היו למציאות , ורבים נגוזו - חלפו , וה " סך הכול " הוא : " רק דימיתי " ולא יותר . ולכן אין כבר בשירים אותו התום והגנדרנות הילדותית , אין גם זדון , ואין צורך להכריז " מי כמוני מבני החלד מאושר עלי אדמה ! " . דרישות אין . " ובלב רק מילה יחידה ; לעולם יהי הקסם שורה , לעולם תהי הנפש חידה ! " ... וגם הצבעים נהיו קודרים ועגומים יותר . אמנם גם בשירים הקודמים תפס הצבע האפור מקום הגון , ואולם שמה הוא בא כמעט תמיד בצירוף האדום . בתוך החולין היה תמיד דב...  אל הספר