מערכת היחסים הממושכת , הטעונה והמורכבת בין קבוצת הרוב היהודי במדינת ישראל ובין קבוצת המיעוט הילידי הערבי שחי ופועל במסגרת מדינה המגדירה את עצמה במונחים אתניים – כלומר מדינה יהודית , גם אם דמוקרטית – עומדת כבר שנים רבות בלב - לבם של מחקרים רבים מסוגים שונים : נורמטיביים , תיאוריים , אמפיריים ומרשמיים . מוהנד מוסטפא ואסעד גאנם מראים כי בעקבות האירועים בזירה הפוליטית והחברתית חלו במרוצת השנים שינויים פרדיגמטיים בפענוח מערכת היחסים הסבוכה הזו . למעשה , בכל רגע נתון מתקיימות כמעט תמיד זו בצד זו פרדיגמות פרשניות מנוגדות : לדוגמה , חוקרים מסוימים בצד היהודי ( למשל , סמי סמוחה ) דיברו במשך השנים על ישראליזציה , קרי חתירה של הערבים להשתלב במדינה , ואחרים ( כדוגמת אלי רכס ) אפיינו את ההתפתחות התודעתית של הערבים בישראל כפלסטיניזציה , כלומר התחזקות הממד הלאומי - זהותי , הנבדל מזה האזרחי . למותר לומר שכיום כבר ברור למדי כי שני התהליכים הללו הם לא בהכרח סותרים אלא יכולים להתקיים בו - זמנית . ויש עוד גישות . אחת מהן , למשל – הרווחת בקרב חוקרים ערבים וכן בשמאל היהודי הלא - ציוני , הזעיר בממדיו – מאפיי...
אל הספר