הקדמה

מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי אשר שב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות . זהו ייעודה . ואולם , מדינת ישראל לעולם תהיה גם מולדתה וביתה של אוכלוסייה ערבית רחבה המונה למעלה ממיליון וחצי ערבים , שהם למעלה מעשרים אחוזים מאזרחי המדינה . האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל איננה קבוצה שולית בחברה הישראלית . מדובר באוכלוסייה שהיא בשר מבשרה של הארץ הזו , אוכלוסייה מגובשת בזהות לאומית ותרבותית משותפת שתמיד תהיה מרכיב יסודי בחברה הישראלית . אכן , גם אם אף אחד מאתנו לא ביקש זאת לעצמו , אנחנו נועדנו לחיות זה לצד זה , זה עם זה , אנחנו שותפי גורל . דברים אלה של נשיא המדינה ראובן ריבלין מתארים את מערכת היחסים הראויה במסגרת של מדינת לאום בין קבוצת הרוב לקבוצת המיעוט הילידי . הנשיא ריבלין מציג כאן הלכה התואמת את הגדרתה של ישראל כ " מדינה יהודית ודמוקרטית " והכוללת שיתוף ושילוב שוויוני בין שני הציבורים מתוך שמירה על האופי הלאומי היהודי של המדינה . ואולם המציאות מורה שאין זו הלכה המקובלת על הכול או שקל ליישמה במקרה הישראלי , שהוא מורכב במיוחד . ראשית , כפי שמראים מחקרים רבים וכפי שעולה גם מקובץ הנתונים הס...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר