ככל שאנו מעניקים משקל רב יותר למבחני הבחינה החוקתית האחרים ובוחנים אותם באופן יסודי ומעמיק יותר , כך פוחת משקלו של המבחן הסופי — מידתיות במובן הצר . אף על פי כן , מבחן זה היה ויישאר המבחן החשוב ביותר בבחינה החוקתית , שכן גם לאחר בחינה מקיפה של האמצעי , נדרשת בקרה נוספת כדי לבחון אותו במבט רחב וכולל , שבו מובאים בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים , כל ההשלכות והמשמעויות של האמצעי , בכללן הרחוקות , העקיפות , הסמליות והחינוכיות . השאלה שצריכה להישאל היא אם בחינה מקיפה זו מעלה שתועלתו עולה בבירור על נזקיו . אם לא , יש להימנע משימוש בו ולחזור ולבחון אמצעי פוגעני פחות . הבחנות חשובות שראוי שיעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות בבואם ליישם מבחן זה הן , בין השאר , סיכון קונקרטי מול סיכון מופשט , סיכון מידי מול סיכון רחוק וכמובן — רמת הסיכון . עוד חיוני שהבחינה לא תתמצה בהצלחות קצרות טווח בלבד . חובה להתייחס גם לראייה ביטחונית ארוכת טווח , לחוסנה של החברה בכללותה וללגיטימיות הבינלאומית של ישראל . זאת ועוד , במסגרת מבחן המידתיות השלישי יש לתת מקום לכל האינטרסים הנפגעים מהשימוש באמצעי שעד עתה לא הובאו ב...
אל הספר