החשש שגורמי הביטחון לא יאזנו כהלכה בין האינטרס הביטחוני ובין הזכות לחירות ולכבוד הוא חשש ריאלי בשים לב לתפקיד המוטל עליהם ולתפיסת תפקידם , שעשויה להיות חד – מגמתית ולא מאזנת , בעיקר כשהביטחון הוא " שלנו " והפגיעה בזכויות מתייחסת ככלל ל " אחרים " . עוד יש לזכור את החשש של גורמי הביטחון לקבל על עצמם סיכונים בתחום אחריותם . בהקשר זה יש להביא בחשבון שאין סימטריה בין שני סוגי הטעות שניתן לטעות בעניין . אילו לא נעצר אדם מסוכן באמת , הטעות תתגלה במעשה טרור שיעשה ותסב מבוכה לטועה ; אם נעצר מי שלא נשקפת ממנו כל סכנה — לא יהיה אפשר לעמוד על הטעות . אם מוסיפים לכך את הדמוניזציה כלפי הצד האחר ואת הנטייה לייחס משקל יתר לנתונים שליליים , מתגבר החשש מפני טעויות לטובת הביטחון . אין להתעלם גם מנטייתם של גורמי הביטחון להעדיף את התועלת קצרת הטווח , המוחשית יותר , על פני השלכות שליליות ארוכות טווח ומצטברות של האמצעי הננקט . בייחוד אפשר לפקפק אם נושאים של לגיטימיות מהותית ולגיטימציה — בעיקר כלפי הצד השני ( בכלל זה ההשלכות ארוכות הטווח של שימוש באמצעים שנתפסים בלתי צודקים על המוטיבציה לטרור , על היחס כלפי ט...
אל הספר