פרשת קלפי המיקוח הלבנונים וחקיקת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ממחישות עד כמה קל לנקוט אמצעים כלפי ה " אחר " וכמה קל להצדיק אותם , ואף לקבל עליהם גושפנקה שיפוטית , גם בשיטת משפט שיש בה חוקי יסוד המרוממים את זכויות האדם . מה ההסבר לכך ? מדובר באמצעים שהרוב הקבוע אינו רואה את עצמו יעד פוטנציאלי שלהם והם אינם מאיימים עליו . במצב דברים זה המנגנון המרסן מפני פגיעות בלתי מידתיות בזכויות האדם — כלומר החשש מהמחיר שיהיה על הרוב לשלם בשל הפגיעה בזכויות — אינו פועל , ואף להפך . כאשר מדובר בביטחון " שלנו " אל מול הזכויות " שלהם " , הרגל על דוושת הגז כבדה במיוחד וניתן להפעיל אמצעים שאין מעלים על הדעת לנקוט כלפי יהודים — הריסת בתים ובשנים האחרונות לפחות גם מעצר מינהלי . 47 התגברות מעשי הטרור מצד גורמים יהודיים מעלה שוב ושוב את הדיון בהבחנה שהמדינה עושה בין פלסטינים ליהודים . בשנות קיומה של מדינת ישראל היה השימוש באמצעי המעצר המינהלי דליל ביותר בכל הנוגע לאוכלוסייה היהודית . והנה , רק בשנת 2015 מעשה קיצוני של השלכת בקבוקי תבערה על שני בתים אזרחיים של פלסטינים בכפר דומא שבשומרון — שהסתיים במותם של ...
אל הספר