פרשה זו היא משום ביטוי חריף במיוחד למסוגלותו של כלי משפטי פוגעני להתרחב לאזורים מרוחקים מחוץ לרציונל הקיומי שלו , אגב החמרה ניכרת של הפגיעה ה " רגילה " שהוא גורם . פרשה זו הגיעה לבית המשפט העליון בעקבות ערעור של אזרחים לבנונים שהוחזקו בישראל במעצר מינהלי לאחר החלטה נוספת של בית משפט מחוזי להאריך שוב את מעצרם , אף שהיה ברור שמהם עצמם לא נשקפה סכנה לביטחון המדינה . בין הצדדים לא הייתה מחלוקת שהעצורים הוחזקו במעצר מינהלי אך ורק כ " קלפי מיקוח " לצורך משא ומתן לשחרורם של שבויים ונעדרים מכוחות הביטחון . בפסק הדין בערעור דחתה דעת הרוב בראשות הנשיא ברק את עמדתם של העצורים הלבנונים וקבעה כי אמנם מדובר בפגיעה חמורה בכבוד האדם , באוטונומיה של הרצון ובהיות האדם אדון למעשיו ואחראי לתוצאותיהם , שכן העצור נתפס " כאמצעי להשגת מטרה ולא כמטרה בפני עצמה " , אבל פגיעה זו מחויבת המציאות הביטחונית והמדינית ומשקפת את נקודת האיזון הראויה בנסיבות המקרה אל מול הצורך בשמירה על ביטחון המדינה . 43 ההסדר האוסטרלי , למשל , מאפשר רק מעצר קצר ביותר שמטרתו אחת משתיים : ( א ) למנוע את התממשותה של פעילות טרור קונקרטית ;...
אל הספר