מגמה זו ממחישה את הבעייתיות שבחקיקה שחלה על " אחרים " . המנגנון הדמוקרטי אינו יוצר שום ריסון בכל הנוגע לתכניה ולהיקפה , ואולי להפך — הוא ממריץ הרחבה והחרפה של אמצעים הנתפסים כחלים על " אחרים " . לעתים ההיגיון היחיד העולה מההסדרים בחקיקה כזאת , הנעשית לטובת הרשויות להקלת מלאכתן , הוא שהמחוקק יוכל לעשות כטוב בעיניו , ובעקבות זאת מורחבת הסמכות של הרשות המבצעת שלא לצורך . כשהותקף החוק מבחינה חוקתית , התקשה בג " ץ למצוא לו רציונל שמספק הצדקה לסטיות לרעת העצור לעומת ההסדרים המשפטיים שהיו טרם חקיקתו . כדי להצליח בכך הוא נאלץ להגביל באופן מלאכותי את היקף תחולתם של ההסדרים הקיימים , כדי ליצור מרחב קיום לחוק החדש : בהתחשב בהפניה המפורשת של החוק למשפט הבינלאומי ההומניטארי ולדיני שבויי – מלחמה כאמור לעיל , מתחייבת המסקנה כי לפי נוסחו ותכליתו , לא נועד החוק לחול על גורמי פנים ( אזרחי ישראל ותושביה ) המסכנים את בטחון המדינה . בעניינם של אלה קיימים אמצעים חוקיים אחרים שנועדו לתכלית ביטחונית [ ... ] אשר לתושבי האזור ( יהודה ושומרון ) המצוי בשליטתה האפקטיבית של מדינת ישראל [ ... ] נוטה אני לדעה כי ככל ...
אל הספר