תנאי החיים שגילו העולים מלוב עם הגיעם לישראל היו נחותים בדרך כלל מאלה שהיו מורגלים בהם בטריפולי ובבנגאזי , ובכמה מקרים אפילו בעיירות סביב טריפוליטניה וקירינאיקה . זאת בניגוד להבנתם של פקידי העלייה , אשר לא ידעו דבר על העולים האלה או על עולים אחרים מארצות אסלאמיות וטעו לחשוב שלא יהיה אכפת להם לגור באוהלים או בפחונים , משום שלכאורה היו מורגלים לרמת מחיה כזו בארצות מוצאם . שלוש השנים הראשונות , בין - 1952 - ל 1949 כאשר רוב יהודי לוב כבר שוכנו במעברות - היו הקשות ביותר בחייה של הקהילה . ההתלהבות הציונית , הסולידריות העדתית , המסורת המוצקה ותסמונת האין - ברירה גרמו להם להשלים עם גורלם ועם מזלם במדינה החדשה , אבל לא בלי התמרמרות . אחדים מעולי לוב לא השלימו עם המצב הזה , קראו עליו תיגר והתלוננו לא מעט נגד הסוכנות היהודית ופקידיה על חוסר תעסוקה , על היעדר דיור נאות ועל הזנחה בקליטתם . " אילו היו שייכים לעדה אחרת , היו באים לת " א , ושובתים על יד שער הסוכנות . יוצאי לוב אלה עדיין שומרים על כבודם . או שמישהו דואג לבל יתפרצו [ ... ] אולם מי יודע אם לא יופיעו מחר מחרתיים ' מייעצים - ידידים ' שינצל...
אל הספר