אחרי כל כך הרבה " לאו " מגיע זמנו של ה " הן " . בחמש אימרות משתקף יחסה של התורה למיניות . " ו ַיֹּ אמר להם א לֹ הים , פּ ר וּ וּרְ ב וּ וּ מלא וּ את הא רֶ ץ ו ְכב שֻׁ ה , " הנאמר בבריאה הראשונה , והוא ברכת אלוהים לאדם הנברא בצלם האל , זכר ונקבה כאחד . בבריאה השנייה של האדם נאמר , " על כּ ן יע ֲזב אי שׁ את אביו ו ְאת א מּוֹ ו ְדבק בּ א שְׁתּוֹ ו ְהי וּ לב שָׂ ר אחד . " בגירוש מגן עדן נאמר לאישה , " ו ְא ֶל אי שֵׁךְ תּשׁוּ קת ֵךְ ו ְה וּ א ימ שָׁ ל בּךְ . " בסיפור בני אלוהים נאמר : " ו ַיֹּ אמר יהו ָה לֹ א יד וֹ ן ר וּ חי באדם לע ֹלם בּשַׁגּ ם ה וּ א ב שָׂ ר ו ְהי וּ ימיו מאה ו ְע ֶשְׂרִ ים שָׁ נה " ( בראשית ו , ג ) . ואילו בחוקי העבד והאמה נאמר " שְׁ א רָהּ כּ ס וּ ת הּ ו ְע ֹנת הּ לֹ א יג רָ ע" ( שמות כא , י ) . המצווה הראשונה לאדם היא פרו ורבו , ובסיפור הבריאה השני מוסבר איך יפרו וירבו : האיש ידבק באשתו ויהיה איתה לבשר אחד . בסיפור שני זה חוה נוצרה מצלעו של אדם , ולפי המדרש מדובר בצלע ממש . מדוע נבראה האישה מהצלע ולא מאיבר אחר ? ענו בעלי התוספות : שתהא כפופה בצלעות ומשועבדת לבעל . ר '...
אל הספר