דבר לא תרם להתפתחות התרבות האנושית יותר מהמודעות למוות - ומהניסיון לגבור עליו . כך נוצרו האמונות , הדתות והתרבויות הראשונות . ציורי הקיר הראשונים תיארו את מלחמת האדם בחיות הטרף . יש בהם תפילה לטוטם , או לאל , לרוח האבות - לציד מוצלח ולתקווה כי הצייד יחזור בריא . לדם משמעות מיסטית בחיי האדם , והוא מסמל חיים ומוות . דם הצייד מפציעה פירושו היה מוות . לצייד משמעות אחרת לדם החיה הניצודה - מזון . מול מפגש זה עם דם עמדה האישה , שדיממה בכל חודש . יכולתה לדמם לא רק שלא גרמה למותה , כמו אצל הגבר הפצוע , אלא גם העניקה חיים בלידה רוויית דם , והיא שעמדה בבסיס הכוחות המאגיים שיוחסו לה . בתחילה קישרו בין הווסת להיריון . רק אישה שהיתה לה וסת - הרתה . הקשר בין וסת להיריון ולידה צירף את שני כוחותיה של האישה - לדמם וללדת - לאותו מקור . האישה היתה שמימית כי התגברה על דם המוות . הווסת קודשה . בבסיס תפיסת האלוהות הראשונה כנקבית ( ראו במבוא ) עמדה היראה בפני נותנת החיים הפלאית והתחושה של הגבר כי הוא תלוי בה להמשכיות . בעבר הרחוק סגדו לנשים ולווסתן . מהאמונה כי יש לדם הווסת כוחות ריפוי מאגיים , שבעזרתם האישה ...
אל הספר