מיום הקמתה של מדינת ישראל היה היחס בקרב רבים מיהודי ישראל והתפוצות כלפי ההגירה ממנה שלילי מאוד . היא נתפסה כבגידה ברעיון הציוני וכחוסר סולידריות של המהגרים עם העם היהודי . המהגרים כונו " יורדים " . בשלהי שנות השמונים הביא שילוב של תופעות , בהן הסרת החרם הערבי בעקבות הסכמי אוסלו , מגמות גלובליזציה , התפתחות ענפי ההיי ‑ טק והגירה של המוני יהודים מברית המועצות לשעבר אל ישראל , לשינוי בגישה הרווחת כלפי תופעת ההגירה מישראל . השינוי נבע מהתחזקות תחושת הביטחון ( בשל הסכמי השלום ושיפור המאזן הדמוגרפי ) לצד ההכרה כי בעולם המודרני תנועה ברחבי הגלובוס אין משמעה בהכרח עזיבה לתמיד אלא שינוי לזמן קצוב . ההגירה מישראל , לבטח לזמן קצוב , החלה להיתפס כלגיטימית . בשנות התשעים ביקשו רבים מהמהגרים הישראלים להגדיל את פרנסתם ולקדם את הקריירה שלהם . רבים מהם נסעו לעבוד או ללמוד מעבר לים . חלק ניכר מקבוצת מהגרים זו תכנן לחזור לישראל , ומהם היו מי שחזרו אליה לאחר תקופה קצובה . בתחילת שנות האלפיים הביאו תופעות גלובליות ומקומיות לידי שינוי מהותי במצבה הביטחוני והכלכלי של מדינת ישראל : המצב הביטחוני החמיר ( שילוב...
אל הספר