חלק ניכר מטיולי בחו " ל היו בשנות השמונים . התחלתי באוסטרליה , המשכתי לאפריקה , והיתה הרבה אירופה . טעמתי גם מאסיה ומצפון אמריקה . בדרום אמריקה ובאנטרקטיקה עוד לא יצא לי . מתחילת שנות התשעים פחת משמעותית קצב הטיולים שלי בעולם הרחב . התמסדתי ויצרתי לי סגנון חיים מאוזן , שייתר את הצורך לשבור שגרה או להפיג את לחצי היום ‑ יום . מסביבי החלו אנשים להטיס את עצמם לדעת . כמעט כל מי שפגשתי תכנן לנסוע לחו " ל או חזר מחו " ל . יותר מכול הם רצו " להתאוורר " . מחירי הטיסות וחבילות התיור הלכו וירדו , והתאפשר לרבים ליהנות , ולו במעט , ממנעמי העולם הגדול . במרוצת שנות האלפיים עלה מספר הנוסעים מישראל כדי לחיות ולעבוד בחו " ל : רילוקיישן , עבודה לתקופה קצובה שלאחריה יחזרו לארץ . למקצתם היה נוח להאמין שיחזרו ארצה , הרילוקיישן סיפק לגיטימציה לנסיעתם . לא מדובר ב " ירידה " , אלא במהלך לגיטימי לטובת הקריירה . ככל שנקפו השנים עלה מספרם של מי שהודו בפה מלא שהם עוזבים את ישראל , ויגידו הוריהם מה שיגידו . " הרי נבוא לבקר , וגם אתם תבואו אלינו " . לי לא היו דילמות כאלה . מה לי להתרוצץ בעולם או לגור בניכר ? ממילא ...
אל הספר