בשנת 1919 הודה אברהם צבי אידלזון , גדול חוקרי המוזיקה היהודית בתחילת המאה העשרים : אני מקנא באבותינו שחיו חיים רוחניים מלאים ללא פער בין אמונתם למוזיקה שלהם . לעומת זאת , בדורנו , בעולמנו החילוני , נוצר ניכור . אי - אפשר ליהנות מזמירות שבת הקדושות כאשר אין הבדל בין יום חול לשבת , ואי - אפשר לחוש מוזיקה חסידית בלי חסידות . אידלזון עצמו אמנם אסף " שירים עבריים " ותרם רבות להתחדשות החזנות והתפילה הליטורגית , אך הוא היה מודע לפער הגדול בין המסורת האמונית והתרבותית לבין המוזיקה היהודית המתחדשת . ר ' שלמה היה חלוץ בניסיונו למלא את הפער הזה כאשר החיה את הניגון החסידי בלבושו העממי והתאימו לא רק לבית הכנסת ול " טיש" החסידי אלא גם לאולם השמחות ולריקודי המסיבות , להפגנות הרחוב , מחנות קיץ ומפגשי החבר ' ה . הוא גם היה הראשון לשלב את הניגון בסיפור ובמעשייה ולהשתמש בסיפור המוזיקלי כדי ליצור לקחי מוסר . סופו של דבר , ר ' שלמה . 58 תרגום שלי מדברי ר ' שלמה . ראו https : // youtu . be / , https : // youtu . be / prN 7 W 4 eWUY 0 . L 0 PaRjMLpLg . 59 ראו ג ' ימס לופלר על אידלזון : James Loefler , " Do Z...
אל הספר