א מכל עיסוקיו של בורחס בקפקא - הוא תרגם אותו , פירש אותו , ציטט אותו - ידועה ביותר המסה המבריקה שלו " קפקא ומבשריו " . מה שבורחס עושה כאן - בלי לומר זאת בפירוש - הוא להציג פרדוקס מרתק : חוץ מסוג ההשפעה המקובל עלינו , ההשפעה קדימה , יש גם השפעה לאחור . קפקא , למשל , השפיע לא רק על יוצרים שבאו אחריו ( בקט , עגנון ) , אלא גם על יוצרים שבאו לפניו , כגון בראונינג או קירקגור . תשאלו : איך ייתכן שקירקגור הושפע מסופר שנולד שנים אחרי מותו ? והתשובה : קפקא יצר מודוס , המודוס הקפקאי , שמרגע שהכרנו אותו אנחנו יכולים לאתר אותו גם אצל יוצרים שבאו לפניו . אלמלא יצר אותו , לא היינו מודעים לקיומו , וממילא לא היינו מאתרים אותו ביוצרים שלפניו . זוהי ההשפעה לאחור . אחת ההשפעות לאחור של קפקא - מה שבורחס קורא " מבשריו " של קפקא - היא המוטיב של אי ‑ ההגעה , הכישלון להגיע . את המוטיב הקפקאי הזה , המוכר לנו כל כך מן " הטירה " , אפשר לאתר לא פחות מאלפיים וחמש מאות שנה לפני " הטירה " , אצל הפילוסוף זנון איש אליאה : " הדוגמה הראשונה [ לזיהוי קפקא בספרות שקדמה לו ] היא פשוט הפרדוקס של זנון , איש אלאה , בדבר התנועה...
אל הספר