מפגש לזכר לאה גולדברג בפורום אקדמי זה של האוניברסיטה העברית , ולא בבית הסופר או במה שהיה פעם " המועדון לתרבות מתקדמת " ברחוב נחלת בנימין בתל אביב , מכניס אותנו בבת אחת לקונפליקט שאולי העכיר במידת ‑ מה את שנותיה האחרונות של לאה גולדברג . כוונתי לקונפליקט שבין המשוררת והאקדמאית . האצטלה האקדמית שלבשה כראש החוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית ודאי הוסיפה מעמד על מעמדה כמשוררת ידועה , שגם בלאו הכי היתה יוצאת דופן מבחינת רוחב השכלתה . גם אין ספק שחוג מסוים של אנשי אקדמיה בירושלים שימש לה בית והשפיע עליה חום והערכה . אבל מצד אחר נדמה לי שמעמד חדש זה עורר בה איזו אי ‑ נחת ביחס לאופי החשיבה על ספרות , שהיתה טבעית לה , ורצון לעשות במחשבתה הספרותית מה שקוראים אקדמיזציה . כלומר שוב לא הסתפקה באותם חושים דקים שמשוררים אמיתיים קוראים ספרות באמצעותם , ובסוג הביקורת שמשוררים כאלה כותבים , שאפילו תהיה אימפרסיוניסטית ונטולת הערות שוליים ואותות ומופתים , בסופו של דבר היא מפרה הרבה יותר ממשנתם הסדורה של כמה אנשי אקדמיה . במקום זאת החלה לשקוד , בצד הרצאותיה הפתוחות והאישיות מאוד , על דרך הוראה סמינריונ...
אל הספר