לאחרונה שמעתי קונצרט של רביעיית מיתרים מפראג , רביעיית בנביץ , שניגנה רביעיות של היידן , יאנאצ ' ק וסמטנה . היה נחמד בעיני שבארבעת חברי הרביעייה יש שני יז ' י ושני שטפאן , ושישבו בצורה מוצלבת , כלומר לפי הסדר יז ' י ‑ שטפאן ‑ יז ' י ‑ שטפאן . גם ההתלהבות שניכרה בהם , מין חדוות נעורים רעננה , כבשה את הלב . אם היו פקפוקים , הרי זה ביחס לנגינה עצמה . כבר בנגינת היידן היה משהו מאוד לא היידני , ואחרי יאנאצ ' ק וסמטנה נדמה היה לי ( ואני מתנצל על חוסר המקצועיות ) ששמעתי שלוש יצירות מאת אותו מחבר : כולן סוערות , מתפרצות , שופעות ניגודים חריפים ודינמיקה קיצונית . לא המאות השמונה ‑ עשרה ( היידן ) , התשע ‑ עשרה ( סמטנה ) והעשרים ( יאנאצ ' ק ) התפרשו לנגד אוזני , מאה ‑ מאה וצביונה המיוחד , אלא איזו סערת יצרים אוניפורמית ועכשווית מאוד . כדי לוודא שאכן מדובר במאות השמונה ‑ עשרה , התשע ‑ עשרה והעשרים מיהרתי להציץ בתוכנייה , ושם התברר לי ש " מטרתם של ארבעת חברי הרביעייה היא להציג זוויות מבט חדשות על יצירות נודעות " . אה , אמרתי לנפשי , זהו זה . זווית המבט החדשה על הרביעייה של היידן , רביעיית " הבדיחה ...
אל הספר