ב " שיחה " , ספרו העיוני של המשורר והסוציולוג זלי גורביץ ' , הופכת האנתרופולוגיה לשירה . וזאת , בין השאר , מפני שיחסי אנוש - בעיקר השיחה עצמה - מתמחשים כאן לכלל יחסי גופים בחלל . השיחה נתפסת לא כמעניינת או משעממת או נמרצת ושאר הפשטות , אלא כמשהו המתרחש " על " או " מול" או " ליד " . גופים השכובים זה על זה או עומדים זה מול זה או פוסעים זה ליד זה . לא במקרה אמרתי " על , מול , ליד " . כי שלוש מילות היחס האלה הן בדיוק מה שמציין את שלושת הסוגים - או אולי ההיבטים - של השיחה על פי גורביץ ' . שני ההיבטים הראשונים אינם מפתיעים : הרי אין צורך לומר שהשיחה היא על משהו , או שהמשוחחים שרויים זה מול זה . מפתיע יותר - וכאן תרומתו העיקרית של המחבר , אם כי לא עיקרו הכמותי של הספר - הוא ההיבט השלישי , מה שהוא קורא בשם " לידיות " . לא על ולא מול , אלא ליד . המשוחחים שרויים זה ליד זה , והם יוצאים יחד לטיול , או למשהו דמוי טיול . לא " מעגל שיחה " , הסובב על נושא משותף , וגם לא פנים אל פנים , כשפנים פוגשים פנים שממול , אלא " טיול בדברים " , כשה " אמצע " שבין המשוחחים , עולמה של השיחה , " מתפתל כמו שביל , או ש...
אל הספר