תפיסתו העצמית של הרב קוק בתור צדיק היא " פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה " . עולם החוויה הדתית והמיסטית העשיר והמגוון של הרב קוק , וכן הדימויים המגוונים של שליחותו הסודית , יונקים מתפיסתו העצמית כצדיק יסוד עולם . תפיסה זו היא בריח התיכון המבריח את השליחות ואת החוויה מראשית עד אחרית . לפיכך יוצעו בפרק זה קווים לדימוי המכונן של השליחות של הצדיק מיפו : " צדיק יסוד עולם " . גלגוליו ההיסטוריים של המושג " צדיק" המושג " צדיק " במשמעו המיסטי עבר גלגולים במשך הדורות – מחז " ל דרך הקבלה והשבתאות ועד לחסידות . בקבלה היה הצדיק סמל לאחת הבחינות באלוהות . בדרך כלל תואר הצדיק בתור הספירה התשיעית שבאמצעותה מושפע השפע מן הספירות העליונות אל ים השכינה . הצדיק תואר כברכה המקבלת את השפע מן הספירות שמעליו ; ככלי או כצינור המאפשר משיכת שפע מעליונים לתחתונים . ספירת הצדיק כונתה " כל " , " חיים" או " עץ החיים " וגם " יסוד " . הכינוי " יסוד " יונק מציור הצדיק כעמוד האמצעי של העולם . עמוד זה מעמיד את העולם וגם יוצר הרמוניה בין הקצוות . בחסידות התגלגל המושג 1 להרחבת העיון במושג " צדיק " בקבלה ובחסידות ראו אידל...
אל הספר