הסוגיה של שבויים ונעדרים בין חיילי צה " ל היתה אחת המרכזיות בסדר היום הציבורי בעיקר מאז מלחמת יום הכיפורים עקב הנעדרים הרבים , ברובם חללים שגופותיהם טרם התגלו , ומיעוטם שבויים שהוחזרו בתקופה מאוחרת . המודיעין על כל ארגוניו נערך עוד תוך המלחמה ומיד אחריה למאמץ איסופי בנושא זה . הנושא התעצם אחרי מלחמת לבנון הראשונה וסוגיית נעדרי קרב סולטן יעקוב והנווט רון ארד . מערכת הביטחון בכלל וקהילת המודיעין בפרט נתנו אז גם פתרון ארגוני בהקמת גופי מטה לטיפול בשבויים ונעדרים ( שו " נ ) . בתחום המודיעיני התבטא הטיפול בנושא על ידי מתן עדיפות לאיתור מיידי של שבויים ונעדרים בכל אמצעי האיסוף האפשריים , זיהוי גורמים משפיעים בעולם , שיכלו לסייע בניהול משא ומתן עם השובים , ותחקור השבויים בשובם , לשם בחינת הנזק המודיעיני שנגרם בחקירות . במקביל פותחה גישה שיטתית של תדרוך לוחמים לקראת אפשרות נפילה בשבי . היה הבדל גדול בין הטיפול בשבויים אצל מדינות ערב , שהתנהל באמצעות " הצלב האדום " הבינלאומי לבין היחס לחיילי צה " ל שנחטפו במהלך השנים על ידי ארגוני טרור במטרה לשמש קלפי מיקוח לשחרור מחבלים שהיו כלואים בישראל על פ...
אל הספר