התפנית השתים - עשרה בתולדות האזור התחוללה במקביל לתפנית האחת - עשרה , כלומר במקביל להתבצרות המשטרים האוטוריטטיביים בארצות הערביות וכנגדם . האסלאם הפוליטי חזר למרכז הבמה ההיסטורית . מערכת הערכים הדתית - מדינית ההלכתית הכוללת , שאותה פרשנו בפרק הפתיחה : " בסיס היציאה : אסלאם , מדינה , אימפריה " , שבה להנחות רבים מבני האזור . האסלאם , לגווניו ולסוגיו , צמח מחדש גם כאופוזיציה למבנה המדיני ולתרבות הפוליטית של המשטרים הנפרדים . נדגיש , האסלאם לא חזר באותה מתכונת ששרטטנו כנקודת המוצא לתפניות העת החדשה . בעת ההיא הוא היה עדיין תורה בלעדית ומנצחת בעיני מאמיניו . הוא היה סיפור של הצלחה עד ימי שיאה של השושלת העות ' מאנית . סקרנו את דרכו של האזור משלהי המאה השמונה - עשרה לאורך תפניות ושינויים משמעותיים מדרכי המסורת . חזרת האסלאם לפוליטיקה בשנות השבעים של המאה העשרים התרחשה לאחר כל התמורות הללו . גם הדת עצמה השתנתה והתעדכנה בתוך כך . הביטוי " חזרת האסלאם " , צריך להדגיש , יש בו גם כדי להטעות . פעמיים . התיבה " האסלאם " , בה " א הידיעה , מותירה רושם של אחידות כביכול , ולא היא . לאסלאם פנים רבות , כמ...
אל הספר