במהלך מלחמת העולם השנייה התאוששו האליטות הוותיקות שהנהיגו את רוב החברות הערביות מאז סופה של האימפריה העות ' מאנית . התפנית התשיעית נשארה - בינתיים - על מסלולה . ב 1942 - וב 1943 - חזרו לשלטון מפלגת הוופד במצרים , נורי אל - סעיד והממסד מימי פייצל בעיראק , הגוש הלאומי בסוריה והגוש החוקתי בלבנון . בעבר הירדן ובערב הסעודית התחזקו בתי המלוכה , וכך גם חוגי הצמרת בארצות צפון אפריקה . אליטות אלה , שנשענו על מבנים פוליטיים , על כלכלה ועל ערכי תרבות שנוצקו לאחר מלחמת העולם הראשונה , ניסו להתמודד עם סבך האתגרים שהציבו המשברים שבעקבות מלחמת העולם השנייה . ביחד הן הקימו את הליגה הערבית כמערכת דיפלומטית אזורית המקדשת את השלטון של כל אחת מהן לחוד . בכל אחת מהארצות הללו התייצבה העילית מול בעיות שונות , אך כולן עלו על מסלול דומה : הן נמנעו למעשה מבנייה חדשנית של מערכות חברתיות - כלכליות , שיענו על ציפיותיו הגוברות של מעמד הביניים המשכיל , שקעו בסכסוכים פנימיים ונכשלו ביצירת אחדות פעולה כל - ערבית יעילה בשעת המבחן שכבר ניצבה בפתח - מלחמת 1948 בארץ ישראל . זאת ועוד , האליטות הוותיקות לא הצליחו להשיג עצמא...
אל הספר