להר הזיתים למקום מנוחתה נצח . כך הובאה למנוחת נצח האם העברייה הראשונה בדורנו , שהלכה לציון לחלק עם בעלה עמל ועבודה לשם תחיית העם על אדמתו , ובלשונו . עשר שנים של עניות ומרידות , של בכיות ומכאובים , של ייאוש ואכזבה החישו את יום מותה . לא זכתה האם העברייה הראשונה לראות במו עיניה את שחר החירות , אף לא לשמוע במו אוזניה את פעמי המשיח . מבית הקברות שבנו העירה - אבי , המנהל , הנוכרי ואני - במורד אשר להר הקברים ובמעלה אשר להר המוריה . לבי היה כבד עלי ורוחי עכורה . והנה פנה אלי אבי בדברים אלה : " אל תתעצב , בני , אמך מילאה את תפקידה . היא עשתה את כל חובתה . אם נתמיד גם אנחנו למלא את תפקידנו אנו , אם נעשה את כל המוטל גם עלינו - יבוא היום שעל קבר אמך הטובה , אם כל העברים הבאים אחריך בתחייתנו זו השלישית , תוצב מצבת אבן גדולה ונראית למרחוק , חצובה מעצם הרים אלה , אשר תספר לדורות הבאים את סיפורה הקוסם והאגדי של דבורה , האם העברית הראשונה . " אך בעוונות העברים החדשים כולם , ואני בתוכם , לא קמה המצבה על הקבר ששקע . הים הלידה וכן גם הפיטורים מבית הספר התישו כל כך את כוחותיה של אמי , עד שהרופאים מאזוריק...
אל הספר