מכאן היתה הדרך לבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר - אילן טבעית ביותר . בחרתי , כמובן , במגמה לחינוך מיוחד , והלמידה הפורמלית השלימה את הידע הבלתי - פורמלי שרכשתי עד אז . כמה הופתעתי למצוא את עצמי פתאום בצד השני של המתרס . בזמן השיעורים חוויתי את מצוקתם של אותם תלמידים משועממים המחפשים מזור לנפשם . התקשיתי לשבת בשקט ובריכוז בעוד הזמן זוחל לאטו . שעות רבות ישבתי בספרייה וקראתי את החומר העיוני שהתפרסם באותה תקופה , ספרים ומאמרים כאחד . לתומי חשבתי שהלימודים יהיו מעניינים ופוריים , אך לאמיתו של דבר רובם היו משעממים מאוד , ולא היה בהם הריגוש הנדרש כדי לגייס את הסטודנטים לעולם העשייה . התיאוריות השונות נלמדו מתוך הספרות , ומעטים היו אנשי המעשה שטעם העבודה עם הילדים עדיין בער בהם . אבל במסגרת הלימודים היתה לנו גם " עבודה מעשית " . היה עלינו להגיע פעם בשבוע לבית הספר שאליו שובצנו כדי ללמוד את העבודה בשטח עצמו ולצפות בעבודת המורים שם בשילוב עם סיוע לילדים על פי בקשת הצוות . אני שובצתי בבית ספר שבשכונת התקווה . הילדים בבית הספר היו מוגדרים כסובלים מפיגור קל , לאו דווקא פיגור שכלי ראשוני אלא פיגור...
אל הספר