העליונות היהודית והקירבה היתירה של הנוצרים אליהם הפך לאחד הנושאים הרגישים ביותר בתולדות היחסים בין יהודים לנוצרים . אף במאה השלוש עשרה , בתקופת שיאה של השפעת הכנסיה על סדרי החברה , עלול היה הנושא הזה לעורר תגובות נרגשות מצד האפיפיורים . על אחת כמה וכמה קטן בטחונם של הנוצרים במאה השמינית , בשעה שהדאגה לא היתה לסדרי החבריה , אלא לעצם קיומה והמשכה . ' איזו חברה לצדקה עם העולה ' , כתב האפיפיור סטפנוס הרביעי ( 772 — 768 ) לארכיהגמון העיר נרבונה ( Narbonne ) ' ומה לאור את החושך , איזו הסכמה למשיח עם בליעל או מה חלק המאמין עם שאינו מאמין _' ? בעיקר היה צורך לשים קץ לעניין הקולוניי , הנוצרים העמלים בשדות היהודים וחיים אצלם בתוך הערים , הנחשפים יומם ולילה לשקרי היהודים ולגידופים . כאפיפיור הוטלה עליו המשימה לספק תרופה לכל מחלה שתתקוף את העדר האלוהי . מכתבו של סטפנוס 27 הינו , כנראה , ההצהרה האפיפיורית הקשוחה ביותר שנכתבה מעולם בקשר ליהודים , להוציא את המכתב המדהים ששיגר ליאו השביעי ( 939 — 936 ) בתגובה לשאלת הארכיהגמון פרידריד בעיר מגנצה בשנת . 937 במכתב זה קבע ליאו , שהטפה היא הדרך העדיפה . א...
אל הספר