החברה הישראלית מפולגת לחתכים רבים - לאומיים , דתיים - חילוניים , מעמדיים ועדתיים - שהלכו והתפתחו על רקע ניגודי אינטרסים כלכליים , חברתיים , מגדריים , פוליטיים ותרבותיים . הם מובנים זה על זה והקיצוניים ביותר הם ניגודי האינטרסים הזהותיים , שהם ממהותם קנאיים , מוקצנים , הרי - שנאה ומחוללי אלימות רצחנית . התנגשות של אינטרסים זהותיים מולידה גם שנאה ואלימות גזענית , אבל זו האחרונה היא רק אחת מצורות ההתגבשות האידאולוגית שלה , וכשמדובר בחברה הישראלית היא בשום פנים ואופן אינה הגורם העיקרי . אינני בא לגונן על אף אחת מתופעות השנאה האלימה בחברה הישראלית . כלפי כולן יש לנקוט גישה ביקורתית ולהשתמש בכל הכלים שבידינו כדי לרסן ולמנוע אותן עד כמה שהדבר אפשרי . אבל גם בסוגיה זו רצוני להזהיר מפני אופטימיזם אידאליסטי רדיקלי , השואף לעקור שנאות כאלה משורשן : עקירה כזאת אינה אפשרית . היא מנוגדת לטבעו היצרי של האדם , של כל אדם , כולל האידאליסטים הקיצוניים ביותר , שלא חוסכים כל מאמץ לעקור אותו מלב זולתם . שנאה היא רגש קיומי . היא מתעוררת בכל אדם כשהוא עומד מול איום על חייו , על זהותו ועל אושרו ועל - כן כאשר מנ...
אל הספר