הסכסוך הציוני-פלשתיני: האמנם סימטריה?

הטיול ברחבי ארץ עם התנ " ך ( עם דיאלקט עממי חדור ניבים רבים שנקלטו מן הערבית המדוברת . ה . כ . מבליט במיוחד את נקמנותם של כמה אנשי פלמ " ח שמאורעות תרפ " ט עיצבו את תודעתם הלאומית ) גילוי נאות : אני שייך לבני הדור הזה ( ואינו לוקח בחשבון את האפשרות שהשאיפה לקחת נקם מן הערבים שרצחו את הוריהם וקרוביהם לא ביטאה שנאה כלפי העם הערבי כולו אלא הפנמה של אתוס ' גאולת הדם ' השבטית שלו , שרק אחריה תיתכן ה ' סולחה ' המשקמת יחסי שכנות טובים . לא מתוך התנשאות והתעלמות מהמניע הלאומי הגדירה , אפוא , העיתונות היהודית את הפורעים הערבים כ ' המון מוסת ' , גם לא כדי להשוותם לפורעים האנטישמים באירופה , כי אם מפני שזאת הייתה המציאות . ראיתי אותה במו עיני : שכני הערבים בירושלים , שהיו בדרך כלל אנשים חביבים , שוחרי שלום ואוהבי ילדים , נהפכו לנגד עיני לחיות טרף מורעבות . הר געש של שנאה וקנאות דתית מטורפת התפרץ וערפל את תבונתם . מנהיגיהם הסיתו אותם בשמועות על מעשי רצח ואונס דמונולוגיים של היהודים המפלצתיים נגד המאמינים התמימים והפעילו את הקוד הג ' יהדי נגד הכופרים שעל - פי הקוראן אינם בני - אדם אלא קופים או שדים...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד