נספח ג. מקורותיו של הרמב"ם לשיטתו בעניין "לא תסור"

א . סוגיית " לא תסור " בברכות יט ע "ב אחד המקורות המרכזיים לשאלת היקפו של " לא תסור " , מצוי בסוגיית כבוד הבריות בברכות יט ע " ב . 487 להלן ננסה להציע כיצד פירשוה הרמב "ם והרמב " ן : תא שמע : גדול כבוד הבריות שדוחה [ את ] לא תעשה שבתורה . ואמאי ? לימא : אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה ' ! תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא , בלאו דלא תסור . אחיכו עליה : לאו דלא תסור דאורייתא היא ! אמר רב כהנא : גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה . כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור , ומשום כבודו שרו רבנן . לכאורה המחלוקת בסוגיה זו היא ממש מחלוקת הרמב " ם והרמב " ן : שיטת ה " אחיכו עליה " שאמרו " לאו דלא תסור דאורייתא הוא " , זהה לדעת הרמב " ם , הסובר שכל דין דרבנן הוא בכלל " לא תסור " דאורייתא . ואילו שיטתו של רב כהנא היא כדעת הרמב " ן , ש " לא תסור " משמש רק אסמכתא לדברי סופרים . ואכן , מדבריו של רב כהנא , הביא הרמב " ן ראיה לשיטתו : ומפורש אמרו בפרק מי שמתו גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה , תרגומא רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור , אחיכו עליה לאו דלא תסור נמי דאורייתא הוא אמר להו גברא רבה...  אל הספר
המכון הגבוה לתורה. אוניברסיטת בר-אילן