נספח א. לתולדות ההבחנה בין דאורייתא לדרבנן

בכל דיוננו , הנחת היסוד המובנת מאליה , והמשותפת לרמב " ם ולרמב " ן , היתה ההבחנה בין דברי תורה לבין דברי סופרים , 458 בין " דאורייתא " לבין " דרבנן " . אכן , על אף פשטותה לכאורה של הנחה זו , יש מן החוקרים הסבורים כי ההלכה הקדומה לא הבחינה בין דאורייתא לדרבנן , וראתה גם את דברי החכמים כתורה ממש . כך למשל כתב גדליהו אלון : כבר למדנו מיוסיפוס ומפילון 459 ומן הספרים החיצונים , שכך היה דרכם של חכמים הרבה , ששילבו דברים שנתחדשו על ידי סופרים ושנדרשו על - ידיהם במדרש ההלכה או שקיבלום ב " מסורת אבות " ממנהגותיהם של ראשונים וש " נתקנו " על - ידיהם " מפני הגזירה והסייג " , וראו אותן ראיה אחת עם מה שמפורש במקרא כתורה שלמה וחטובה , וכן לענין הערכתן , שלא הבחינו ביניהן לעונש ולחומר . וכשתמצא לומר , הרי 458 עירובין כא ע " ב : " דרש רבא : מאי דכתיב ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה וגו ' . בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה . שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה , ודברי סופרים - כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה " . תענית יז ע " ב : " הללו דברי תורה , ודברי תורה אין צריכין חיזוק . הללו דברי סופרים , וד...  אל הספר