כפי שהעלינו בפרק הקודם , תורת הסמכות של הרמב " ם נעוצה בתפיסתו את אופיה של תורה שבעל פה בכלל . ושיטתו נוגעת לא רק למקור הסמכות , אלא גם למקור התוכן . דרכו של הרמב " ם להבנת תוקפם ומעמדם של דברי סופרים איננה האפשרות היחידה . לפני הרמב " ם עמדו דגמים נוספים לתיאור מקור התוכן של יצירתם של חכמים . 330 דגמים אלו שהיו קיימים בעיקרם כבר אצל חז " ל , השתכללו עלמא " . ניסוחים אלו ממש לא מצאנו ברמב " ן , אבל בהקדמתו לפירוש התורה הוא מלמד שהתורה קדמה לעולם . וכל סודות העולם , אפילו הגשמיים , גנוזים בתורה . הרעיון של קדמות התורה לעולם נמצא גם בפירוש המיוחס לרמב " ם למגילה לא ע " ב : " צריך אתה לידע , שהתורה כלה מבראשית עד לעיני כל ישראל כלה כתובה לפני הב " ה אלפים שנה קודם בריאת העולם " . אולם , כבר כתב יעקב לוינגר , ( הרמב " ם כפילוסוף וכפוסק , עמ ' , ( 176 - 172 שייחוס פירוש זה לרמב " ם איננו מתקבל על הדעת . עצם הראייה של התורה כקודמת לעולם , איננה מתיישבת עם תפיסת הזמן של הרמב " ם , הרואה את הזמן כמקרה של התנועה ( מו " נ ב , ל ) , ואם כן אין לדבר על זמנים אלא במסגרת העולם עצמו . זאת ועוד , על פ...
אל הספר