ה. הסברו של ה'משך חכמה' לשיטת הרמב"ם

ר ' מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו משך חכמה ( דברים יז יא ) , 247 מחדד את ההבחנה שהוצגה לעיל , בין מקור הסמכות הכללי של מצוות דרבנן , לבין תוכנה של מצוה פרטית . 248 נקודת המוצא שלו היא שאלותיו של הרמב " ן , שעיקרן : מדוע קלים דברי סופרים יותר מדברי תורה ? תשובתו של ר ' מאיר שמחה היא שמצוות " לא תסור " מכוננת את סמכותם של חכמים , ומטילה על היחיד חובת ציות , אך אין לראות בה אישור אלהי לתוכן המצווה : לא מנה שניות לעריות , והיינו כיון שכל אלו נתקנו בבית דינו של שלמה והיו אז י " ד יושבים בלשכת הגזית ( שבת יד ע " ב ) שלמה וב " ד תקנו עירובין ונטילת ידים , וכן שניות לעריות שלמה גזר ( יבמות כ " א ) ומפני זה תמצא ישוב לכל ההשגות של הרמב " ן דכל שהקילו בדרבנן היינו דוקא דברים שלא היו במנין אבל ספק בתקנות וסייגי חכמים ונביאים שתקנו וגזרו בבית דין הגדול אפשר דגם כן ספק אסור " . לדעתנו יש להשיב על דברי מהר " ץ חיות . ודווקא ממקום שבא - עירובין ונטילת ידים , נלמד . שהרי אף באלו ספיקן מותר אף שנתקנו בבית דין הגדול . שכן ספק עירוב כשר ( עירובין לה ע " א ; רמב " ם הלכות עירובין א , כא ; ו , יב ) . וכן ס...  אל הספר
המכון הגבוה לתורה. אוניברסיטת בר-אילן