כאמור , לדעת הרמב " ם , מתייחסת מצוות " לא תסור " גם לגזירות שמדברי סופרים . מכאן מתבקש , שאף דין זקן ממרא , שהוא המשכה המיידי של פרשת " לא תסור " - יתייחס גם להמראה על דין מדברי סופרים . ואכן כך פסק הרמב " ם : וכן אם חלק עליהם בגזרה מן הגזרות שגזרו בדבר שיש בשגגתו חטאת וזדונו כרת , כגון שהתיר החמץ יום ארבעה עשר בשעה ששית , או אסרו בהניה בשעה חמישית , הרי זה חייב מיתה וכן כל כיוצא בזה ( ממרים ד , א ) . כלומר , אף שהדין הוא שאין זקן ממרא נוהג אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת , סבור הרמב " ם , שכאשר שורש האיסור מן התורה עומד בתנאי זה , נוהג דין זקן ממרא גם בענפיו שמדרבנן . ומאחר שעיקר דין חמץ הוא בכרת , הרי שהממרא באיסור דרבנן שבו , כגון שהתירו בשעה שישית , שאיסורו רק מדרבנן , נעשה אף הוא זקן ממרא . 219 217 הדברים מסוכמים בתרשים . 2 218 דרשה זו שהרמב " ן רואה כאסמכתא , רואה הרמב " ם כפירוש המקובל ממשה לפסוק זה ( הקדמה למשנה , עמ ' מא ; הקדמה למשנה תורה , עמ ' ג ) . 219 כך נראה פשוטם של דברי הרמב " ם , וכפי שעולה מפירוש הרדב " ז . וכן פירש הרמב " ן מאריך להשיג על הרמב " ם , ולדעתו דין זקן ...
אל הספר