לדעת הרמב " ם , מדרש ההלכה בי " ג מידות , מתבצע , ככל תחומי פעולתם של חכמים , כפעולה אינטלקטואלית ללא התערבות נבואית מכל סוג : " ודע כי הנבואה אינה מועילה בעיון בפרוש התורה ובהוצאת הענפים בשלש עשרה מדות , אלא מה שיעשוהו יהושע ופינחס בענין העיון וההקש , הוא אשר יעשו רבינא ורב אשי " ( הקדמה למשנה , עמ ' כט ) . מהי דעת הרמב " ן בסוגיה זו ? עד כאן עסקנו בדברי הרמב " ן משתי זוויות : תפיסת הטקסט המיסטית ותפיסת ההתגלות המתמדת . תפיסה של התגלות מתמדת עשויה להיות רציונלית ולא מיסטית . כלומר , אפשר לראות את פעולתם השכלית לגמרי של חכמים , כזוכה להסכמה , אך לא להשראה , מאת האל . אמנם , אפשר לראות את התהליך האינטלקטואלי באופן מיסטי , ולהבין את מדרש ההלכה כפעולה הזוכה להשראה אלהית : התורה , מקורו של המדרש , היא המבוע של ההתגלות המתמדת , השופר שממנו בוקע אותו קול גדול שאיננו פוסק . והחכם הדורש , ששכלו מתאחד עם התורה , זוכה לבחינה מסוימת של התגלות . 161 הדברים משתלבים בדעתו של הרמב " ן על אופיה של השגת החכמים : " אע " פ שניטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון , נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא ניטלה , א...
אל הספר