עונג הוא לי להוסיף דברים קצרים לספרם של תלמידי היקרים , שלמה גליקסברג ושלמה קסירר , הדנים בכמה מושגים עקרוניים של הפילוסופיה של ההלכה . אחד הנושאים המרכזיים בדיונם הוא כמובן החלוקה לשתי הקטגוריות ההלכתיות הקלאסיות : דאורייתא - דרבנן . הבחנה זאת נדונה בהרחבה בספר שלפנינו . המחלוקת בין הרמב " ם לרמב " ן בסוגייה זו מתבטאת בהגדרת הקטגוריות . עבור הרמב " ם , כל הלכה המתקבלת תוך שימוש בהיסק אנושי היא דרבנן , אף אם היסק זה תקף ומבוסס באופן החמור של המילה . על פי הגדרה זאת המקור היחידי של ה ' דאורייתא ' הוא השמועה , המסורת . תיווכו של אדם משנה את מעמדה . לעומת זאת , לפי הרמב " ן , המקור הוא טקסט התורה ומה שנובע ממנו . לפיכך אם אמנם ההיסק תקף , במסגרת כללי ההיסק התורניים וההגיוניים , הרי שההלכה המתקבלת גם היא מדאורייתא . עד כאן הגדרת הקטגוריות ובמידה מסוימת גם המפתח להבחין את שייוכה של כל הלכה והלכה אל אחת מהן . אולם לדעתי ניתן לגשת להבחנה בין ' דאורייתא ' ל ' דרבנן ' מבחינה אחרת , מהותית יותר , וכאן ברצוני להוסיף כמה הרהורים משלי , בקיצור ואף במחיר הדיוק . אחרונים רבים עמדו על הקשר שבין ההבחנה...
אל הספר