יפעת ביטון דיני הנזיקין - אותה מערכת דינים הקובעת אם וכיצד על אדם הגורם נזק לפצות את הניזוק שבו פגע - משמשים זה מאות שנות משפט כלי מרכזי לתיקון עוול בין פרטים . אלא שהחל בסוף המאה התשע - עשרה שינו דינים אלה את פניהם , והפכו לכלי נוסף בשירות הקפיטליזם . במסגרת טרנספורמציה זו , לא רק שהפכו למנגנון המסייע לאכיפת המשטר הקפיטליסטי ולהשלטתו , אלא היו הם עצמם התגלמות הקפיטליזם . התגלמות זו באה לידי ביטוי בעיצובן של כמה מאבני היסוד שבבסיס תורת דיני הנזיקין . כך , למשל , עקרון הפיצוי המרכזי של דינים אלה - שעניינו " השבת מצב הניזוק לקדמותו , טרם קרות הנזק " - תורגם לפיצוי ניזוקים בהתאם להפסד ההשתכרות שהפגיעה בהם גרמה . דרך עיקרון זה הפך האדם שווה לתזרים המזומנים יציר העבודה הנובע ממנו . כפי שיוסבר להלן , " נזק " הוגדר כשווה בערכו להפסד שכר והשכר עצמו הפך בכך לערכו של האדם שניזוק . דוגמה מרכזית נוספת היא השימוש דווקא בכסף ככלי העיקרי להשבת מצב הניזוק לקדמותו . כל פגיעה , כל נזק , יהיו שונים ככל שיהיו , מתורגמים תמיד לכסף . " הזקת - שילמת " , ו " ניזוקת - תשולם " הפכו לשני מוטיבים מרכזיים , כוללים...
אל הספר