רוב המדינות הדמוקרטיות המערביות עומדות מול הצורך להתייחס מחדש למשמעות של לימוד ההיסטוריה והפצתה . הנגישות הטכנולוגית של המידע מציפה את האנושות בשפע מקורות , אך גם מעמעמת את סמכותם , והדור הצעיר , הגולש בעולמות וירטואליים , מפגין בורות ואדישות כלפי מורשת העבר . נשאלת השאלה , אם בעידן הטכנולוגי הזה באמת צריך ללמד עובדות ותאריכים מן העבר , או להשקיע מאמץ בפיתוח מיומנויות שונות , שיאפשרו ללומדים לצרוך באופן מושכל את המידע ההיסטורי ולהפכו לידע משמעותי בעבורם . כבר בשנות השבעים נשמעה התביעה לבדוק את דרכי העברת הטקסטים , האירועים , הסמלים , הדימויים והמיתוסים האמורים לעצב את התודעה ההיסטורית ואת הזיכרון הקולקטיבי של הדורות הבאים . באנגליה , למשל , מול נטישה גוברת של תלמידים את מקצוע ההיסטוריה , טרחו אנשי חינוך , היסטוריונים ומורים לפתח תכניות לימוד חדשניות המדגישות מיומנויות של חשיבה ביקורתית , הצגת דילמות , משחקי תפקידים וגישות אינטראקטיביות שונות ללימוד העבר . התכנית נתקלה בהתנגדות של חוגים שמרניים בממשלת מרגרט תאצ ' ר , שפירשו אותה כמקור לזלזול במורשת הלאומית ולהידלדלות הרגשות הפטריוטיים ב...
אל הספר