מגילת העצמאות הישראלית פותחת במשפט " בארץ - ישראל קם העם היהודי " . כינונו של העם התרחש אפוא בעבר לפי הצהרה זו . בארץ - ישראל , בימים הקדומים ההם , קם העם , " בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית , בה חי חיי קוממיות ממלכתית , בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל - אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי " . מדברים אלה נראה שלתודעת העבר יש מעמד מכונן בבנייתה ובעיצובה של זהות לאומית בהווה ובהנחלתה לדורות הבאים בעתיד . אלא שלצד המעמד המכונן , לעבר יש גם ממד טרגי : המשפט השני במגילה מציג היסטוריה עגומה של הגליית העם מארצו לצד שמירת אמונים של העם לארץ במשך השנים ותקווה לשוב אליה ולחדש את חירותו . בפסקה השלישית של ההצהרה מקבל העבר משמעות נוספת באמצעות המושג " קשר היסטורי " בין היהודים לארץ - ישראל , הנותן לגיטימציה לתהליך שיבת היהודים לארצם . קשר זה בין העם לבין הארץ מתרחש בזמן עבר מתמשך הגולש להווה , מוכרז כזכות על ידי הקונגרס הציוני הראשון , מוכר כזכות על ידי הצהרת בלפור והופך להכרח בעקבות הטרגדיה של השואה . אירועים היסטוריים קרובים כמו תרומת היישוב העברי בארץ - ישראל לניצחון על הנאצים במ...
אל הספר